החלטה בתיק ת"א 30447-08-11

1.         התובעת הגישה תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לה  לטענתה בתאונת דרכים ביום     13.2.10.

ביום 16.5.2012 מונה ד"ר פרידריך וייל, כמומחה רפואי מטעם בית משפט, בתחום הנוירו- פסיכיאטרי. (להלן: "המומחה הרפואי").

הצדדים חלוקים באשר למסמכים אותם יש להמציא למומחה הרפואי.

2.         הנתבעת מתנגדת להמצאת כרטיס הפסיכולוג של התובעת אשר לטענתה אינו משקף את הטיפול השוטף אלא מהווה מעין סיכום. הנתבעת סבורה כי אין מניעה להמציא למומחה את תיק התובעת במשרד הבריאות ואת תיקה מהרופא התעסוקתי.

מנגד, התובעת, מתנגדת מטעמיה להמצאת תיק משרד הבריאות וטוענת כי מדובר בתיק במחלקה הרפואית לעובדי המדינה אשר לא היה במסגרת טיפול רפואי שוטף וכי התיק אינו מיועד לגורמים רפואיים. באשר לתיק הרופא התעסוקתי, טוענת התובעת כי הוא כולל תלונות, התייחסות לאירוע, תולדות העבר, בדיקה רפואית, ממצאים ואבחנות ומדובר בחוות דעת לכל דבר ועניין אשר אסורה בהמצאה.

לטענת התובעת כרטיס הטיפול הפסיכולוגי של התובעת אצל הפסיכולוגית הקלינית, מתייחס למועדי הטיפול הרפואי, בדיקות שנערכו בטיפול, תלונות של התובעת וכיוצ"ב ואין ציון ממצאים ואבחנות ואין כל מניעה להמציאו למומחה.

3.         סקירה משפטית תמציתית:

הוראת תקנה 8 לתקנות פיצויים לנפגע תאונות דרכים (מומחים) תשמ"ז 1986, (להלן: "התקנה") קובעת המסמכים אותם רשאי נפגע להמציא למומחה שמונה על ידי בית משפט:

"תוך חמישה עשר ימים מיום שהודע לנפגע על מינויו של מומחה, ימציא הנפגע למומחה ולכל בעלי הדין האחרים את כל המסמכים בדבר הטיפול הרפואי שניתן לו ובדבר הבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול, הנוגעים לענין שבמחלוקת, ובלבד שלא יגיש למומחה חוות דעת רפואית".  (ההדגשה אינה במקור- י.כ).

כלומר, המסמכים שהמצאתם למומחה הותרה, סויגה בשלושה תנאים:

התנאי הראשון מחייב שהמסמכים יהיו קשורים בטיפול הרפואי שניתן לנפגע ובבדיקות שנבדק לצורך אותו טיפול; התנאי השני הינו שהמסמכים נוגעים לעניין שבמחלוקת; והתנאי השלישי קובע כי המסמך אינו בגדר "חוות דעת" מטעם הנפגע.

ראה: (רע"א 2339/96 אררט חברה לביטוח בע"מ נ' אוולין דלל, פ"ד נ(4) 529, עמוד      532 (1996)).  

מטרת התנאים היא ליצור איזון בין הזכות של בעלי הדין להביא בפני המומחה הרפואי את מירב המידע העשוי להיות רלוונטי לגיבוש חוות דעתו, מחד, לבין הצורך לשמור על העצמאות והאובייקטיביות של המומחה בעת שהוא מחווה דעתו במקרה מסויים, מאידך.

            (רע"א 5627/06 מנורה חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (החלטת כב' השופט ריבלין מיום          11.1.07, פורסם במאגרים [פורסם בנבו]).

אלא שחרף לשון התקנה, קו הגבול בין המסמכים המותרים בהמצאה למסמכים האסורים, אינו חד משמעי,לא מדובר באכסיומות ולא במיכניזים מתימתי-אוטומטי ובתי המשפט נדרשו בשורה של פסקי דין, להתוות כללים ועקרונות מנחים, אשר יהא בהם כדי להגשים את התכלית העומדת בבסיס התקנה לאמור, ליתן בידי המומחה מטעם בית משפט את מלוא המידע הדרוש לו לצורך גיבוש חוות דעת עצמאית פרי הבדיקה, המומחיות ושיקול הדעת שלו והממצה באופן מקיף ומקצועי את עניינו הרפואי של הנפגע.     

השופטת ט' שטרסברג-כהן ברע"א 3906/95 אסתר אמר נ' הדר חברה לביטוח בע"מ, פ"ד מט(3) 303 (1995), בדבריה באשר לעקרונות הצריכים ובדגש כאשר מדובר בתחום הנפשי  קובעת, בהאי לישנא:

" שני עקרונות צריכים להנחותנו ולשמש אמת מידה לתיחום מסגרת החומר אותו נרשה להעביר למומחה: האחד, שמלאכת השיפוט תשאר תמיד בידי בית המשפט ולא תועבר על ידו למומחה; השני, שיאופשר למומחה לקבל זרימת מידע ותעוד הדרושים לו כדי שחוות דעתו תהיה רצינית, ענינית ומקצועית. לא הרי אורטופד, 'החי' בעיקר מבדיקה קלינית ומצילומי רנטגן, כהרי פסיכיאטור הניזון ממכלול העובדות הרלוונטיות הקשורות באישיותו של הנבדק לפני התאונה ואחריה. מה שצילום רנטגן מהווה עבור האורטופד יכול מידע על התנהגות האדם, מצבו הנפשי, מאפיני אישיותו, הישגיו וכישוריו האינטלקטואלים לפני התאונה ואחריה, להוות עבור פסיכיאטור."

כאשר מדובר במומחה רפואי בתחום הפסיכיאטריה, גישת בתי המשפט ביחס למסמכים המותרים בהמצאה לעיונו, הינה ליברלית, בשים לב לחיווי הדעה המובנה במסמכים בתחום הנפשי. כך למשל, ניתן להעביר למומחה כרטיס טיפולים אותנטי שנערך על ידי פסיכולוג.

            (רע"א 5638/95 מגדל חברה לביטוח נ' שמור, פ"ד מט(4) 865).